איכשהו מאז ומתמיד הייתה לי איזו סלידה מכל מה
שקשור באפייה. אולי זה העניין של חוסר השליטה, שפשוט מכניסים משהו לתנור ואז
חייבים להמתין ואי אפשר לערבב כלום, להוסיף פתאום איזה משהו, לטעום ככה בקטנה. רק
עומדים מול התנור, מתפללים שיצא טעים וממתינים. אולי זה דווקא האסוציאציה המעבדית,
שאפייה היא משהו מדויק מאוד ומשעמם, וחייבים לעבוד לפי המתכון, אבל בדיוק לפי
המתכון.
למזלי אני בעל שריטה, וברוב המקרים אני לא מסוגל
לשלול משהו עד שאני לא מנסה אותו, דבר שלפעמים יוצר מצבים לא כל כך נעימים... (ראה
ערך אכילת בונזו). בכל אופן, אפייה היא ממש לא מה שחשבתי והיא בכלל לא מאיימת ו\או
משעממת. האמת שאפייה היא המון דברים אבל בטח לא משעממת!
אפיית לחמים, ובמיוחד אפיית חלה, היא, לדעתי, השיא
של עולם האפייה. אני בטוח שקיימת איזו רשימה של דברים שבן אדם חייב להספיק לפני 'השינה
הגדולה', ואני בטוח שדבר כמו אפיית לחם וההנאה מהלחם המוכן יחד עם אנשים יקרים
נמצא באותה הרשימה.
הקשר העמוק שנוצר עם הבצק בזמן הלישה, זמן האיכות
של הבצק עם עצמו, הניחוחות שמתפזרים בכל הבית ומעלים חיוך והרהורים על כרי דשא
אינסופיים, וכמובן לבסוף ההנאה שבאכילה והסיפוק העצמי. כל אלו ועוד משתלבים אל תוך
חוויה ייחודית שנולדת בכל פעם מחדש ומחייה את הבית והאנשים בתוכו.
המצרכים :
שתי כוסות של קמח מלא
כוס אחת של קמח כוסמין מלא
שליש כוס של קמח חומוס
שליש קוביית שמרים טריים (או חצי שקית אחת של
יבשים)
כחצי כוס של זרעי חיטה מונבטים (איך ולמה)
מעט שמן זית
מים חמימים בהישג יד
מעט מלח
שתי כפיות סוכר קנים (או כל ממתיק אחר רק לא סוכר
לבן!)
ממיסים את הסוכר והשמרים במעט מים חמימים בקערה,
ונותנים להם לנוח כמה דקות. בינתיים מנפים את הקמחים השונים אל תוך קערה גדולה.
מוסיפים את זרעי החיטה ומערבבים כדי שיתכסו כולם בקמח, דבר שימנע מהם להידבק יחדיו
וישפר את הפיזור שלהם בחלה. מוסיפים את המים עם השמרים והסוכר המומסים אל הקמח
ומערבבים מעט. בשלב הזה כבר מתחילים עם הלישה הראשונית ומוסיפים כל פעם מעט מים עד
שהכל מתחיל לקבל צורה ומרקם של בצק. מעבירים את הבצק למשטח לישה מקומח קלות וממשיכים
ללוש. עכשיו זה הזמן להוסיף מעט מלח ושמן זית. מלח ושמן הם לא חברים טובים של
שמרים ולכן מומלץ להמתין לפני שמוסיפים אותם לבצק.
הבצק אמור להגיע למצב שהוא לא דביק במיוחד אבל
בהחלט לח. בגלל שהקמחים הם קמחים מלאים, הם דורשים יותר מים אז להוסיף כל פעם מעט
יותר מים וללוש עד שמגיעים לתוצאה איכותית.
לאחר שהבצק מוכן, מפזרים מעט קמח בקערה מתאימה,
מניחים את הבצק, מפזרים עוד מעט קמח מעל, מכסים במגבת ומניחים לבצק לנוח ולתפוח
בשקט באיזור חמים לשעה עד שעה וחצי לערך. עדיף כמובן לבדוק מה העיניינים עם הבצק
כבר אחרי 45 דקות, וכשהוא כבר תפוח יפה אז אפשר לעבור לשלב הבא. חשוב שהוא לא יתפח
יתר על המידה ויהפוך לבסוף לחסר צורה ונפח.
מעבירים שוב את הבצק למשטח עבודה, הפעם ללא קמח
ומחלקים אותו לשלושה חלקים שווים (בערך). לשים מעט את אחד מהחלקים ומגלגלים אותו
לגליל די עבה, תוך כדי קיפול פנימה של הבצק. כך עושים גם עם שני חלקי הבצק
הנותרים, ומנסים להגיע למצב שהם יהיו בערך באותו האורך ובאותו העובי. קולעים את
החלה בדיוק כמו שקולעים צמה, מניחים את החלה על תבנית אפייה עם נייר אפייה, מכסים
שוב במגבת ונותנים לה עוד כ-20 דקות עד חצי שעה לנוח ולהחזיר לעצמה מעט נפח.
לאחר מכן מחממים תנור ל-180 מעלות ומכניסים תבנית
אחת עם מעט מים בתחתית כדי לשמור על לחות בתוך התנור. אופים את החלה לכ-30 דקות,
וכמובן שעדיף לבדוק את החלה כבר אחרי 20-25 דקות כדי לוודא שהיא לא תצא מדי יבשה.
אחרי שהחלה מוכנה מוציאים אותה מהתנור ומניחים
אותה על רשת (אפשר גם על מגבת). בשלב הזה מברישים את החלה במעט שמן זית כדי לתת לה
צבע חום-זהוב יפיפה.
בינתיים יושבים רגע, עוצמים עיניים, שואפים את
הניחוח שמילא את המטבח (ובדרך כלל גם את הבית כולו!) ונותנים לחלה לנוח כ-10 דקות.
החלה מדהימה עם טחינה טרייה ולימונית, עם סלט מטבוחה מלא כמון וכמובן עם צלחת חמין מהביל ומושקע. תהנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה